<h1>פסקי או"ז</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ערבית ושחרית ומנחה אומר אתה מבין, ועל חטא הבא באל"ף בי"ת. ובמוסף אין אומרים אתה מבין ו"אבינו מלכינו" [אלא אתה יודע] ו"על חטא" הבא בסימן אר"ש לס"ג. ובערב שבת במנחה ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים אין אומרים אבינו מלכינו זולתי יום הכיפורים שחל להיות בשבת. אין לומר הסדרים של עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, כגון "אמיץ כח" וכיוצא בו אלא בתפלת המוספין. בתשובת הגאונים [כתוב] ומנהג של שתי הישיבות בשחרית אומרים שבעה "ויעבור", ובמוסף שבעה, ובמנחה שבעה, ובנעילה שלש. ו"פעמיים באהבה" ו"להיות לכם" אין ראוי לאומרן אלא במוסף ובנעילה עכ"ל. וראבי"ה כתב שיש בידו קבלה לומר בשחרית שלש עשרה פעמים ויעבור כנגד שלש עשרה מדות.
<h2>דף עג:</h2>
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו. ואם היה חולה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ונראה דמותר לו לצאת ביום הכיפורים במנעל קרוע. ושיעור הקריעה איני יודע. וכן לכרוך במנעל של שעם דהיינו מין גומא שקורין פויי, ובאנפוליא של בגד שקורין נוגביצי. וכל אלו שאמרו אסורים בנעילת סנדל יוצא לדרך נועל מנעליו, והגיע לכרך חולץ. המלך, והכלה כל שלשים יום, ירחצו את פניהם. ובמקום שיש לחוש לעקרבים כל אדם מותר לנעול.
<h2>דף עז:</h2>
ביום הכיפורים אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. אם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה או שנכנס לבית הכסא ונפנה, או שהטיל מים וניתזו ניצוצות על רגליו ושיפשן בידיו או בשחרית כשעמד משנתו, רוחץ כדרכו ואינו חושש. ושורה אדם מטפחת בערב יום הכיפורים במים ועושה אותה כמין כלים נגובים, ולמחר מעבירה על עיניו בכל עת שירצה. וכן אם היו רגליו מלוכלכות בטיט מותר לרחצם במים.
ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שהוא גדול ממנו או לשאול שמעתא או לשמור פירות, עובר עד צוארו במים, ולא יקיף לילך ביבשה. ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו ולהגביה שולי חלוקו על זרועו. ואפילו בשבת, דאיכא מנעל עובר, בסנדל לכתחילה לא.
<h2>דף פא:</h2>
וצריכין להוסיף מחול על הקודש ביום הכיפורים בכניסתו וביציאתו. ואנו רגילין להרבות בסעודה בערב יום הכיפורים, ולאכול היטב ומאכלים טובים. ואוכלים סעודה המפסקת מבעוד יום בעוד זריחת השמש. ואחר סעודה המפסקת ועדיין הוא יום, ולא אסר עצמו בפירוש באכילה ושתייה אלא כך בסתם עמד מן השולחן ולא היה בדעתו לאכול יותר, ואחר כך נמלך ורוצה לאכול ולשתות, הרשות בידו.
<h2>דף פב.</h2>
תינוקת בת עשר לבריאה ובאחת עשרה לחולה מחנכין אותה לשע[ו]ת. ובת שתים עשרה משלמת מדאורייתא. ותינוק בן עשתי עשר לבריא ובן שתים עשרה לחולה מחנכין אותו לשעות, ובן שלש עשרה משלים מדאורייתא. איזהו חינוך היה רגיל לאכול לשתי שעות מאכילין אותו בשלש שעות, בשלש מאכילין אותו בארבע.
עוברה שהריחה אוכל, לוחשין לה באזנה שהיום הוא יום הכיפורים. ואם לא תפסוק בכך מתאותה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה, וצריך להזהיר המינקת גויה שלא תאכיל את התינוק בשר חזיר ונבילות וטריפות.
<h2>דף פב:</h2>
חולה אומר צריך ורופא אומר איני יודע מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר "דיי". פר"י שאין אנו בקיאים בענין האכילה עצמה כמו החולה בעצמו, ואם אמר החולה "לא אסתכן בכך למות אם לא אוכל" אסור להאכילו [ודכוותה] לענין חילול שבת. ורבינו תם זצ"ל הורה הלכה למעשה שאפילו אומר שלא ימות, אלא כיון שאמר שאינו יכול לסבול ויודע שהיום יום הכיפורים או שבת.
<h2>דף פד:</h2>
משעה שהדם שותת ויורד ותשב על המשבר עד כל ג"י ללידתה הוי הקבר פתוח. ואפילו אמרה "איני צריכה" מחללין עליה את השבת. וכגון שחברותיה אומרות שהיא צריכה. משלשה ועד שבעה, אמרה "צריכה אני" מחללין עליה את השבת. ואפילו איכא גוים או קטנים לפנינו אין אומרים להם לעשות, אלא גדולי ישראל עושין, כדפירשתי לעיל. ומיהו כל מה שהישראל יכול לעשות ע"י שנוי ובלא דחוי ישנה. עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. וחותכין את הטבור בשבת. ומרחיצין את הוולד בשבת. ומלפפין את הוולד בשבת, כעין שעושין בחגורות ובפסיקאות. מעשה באשה אחת שילדה שבעה ימים לפני הפסח, והתיר רבינו גרשם להחם חמין לרחיצת גופה של יולדת בליל ראשון של פסח, כי אמרה "צריכה אני". ורבי אליעזר אסר דאין ברחיצה פקוח נפש. מעשה ביולדת שחל שמיני שלה בצום גדליה, והתיר לה רבינו תם זצ"ל לאכול. ואומרים סליחות ווידוי כדרכו וא"א תחנון.
<h2>דף פז:</h2>
ערב יום הכיפורים מנהג לטבול. ולבקש מחילה כל מי שחטא לחבירו, אפילו גדול שבגדולים מקטן שבקטנים. והמוחל אל יהי אכזרי. דאמר רבי יוסי בן דורמסקית סימן זה יהיה בידך, אם אתה מרחם על הבריות יש לך רחמים. ואם לאו אין לך רחמים. ואם לא יאבה למחול, יביא המבקש עשרה בני אדם, ויעמידם שורה אחת, ויאמר להם "קטטה היתה ביני ובין פלוני והלכתי לרצותו ולא קיבל עליו". והקב"ה רואה שמשפיל עצמו, ומרחם עליו. ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואמר "חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה". והמוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית. ותקנת הקדמונים וחרם שלא להוציא שם רע על המתים.
ואומר רבינו תם זצ"ל שיש לומר בכל נדרי "מיום צום כיפורים זה עד יום צום כיפורים הבא עלינו לטובה". ומה שידור כל השנה, אם אינו זכור בשעת הנדר תנאי של כל נדרי, לכשיתחרט על נדרו אין צריך התרת חכם. ואם עבר קודם שנזכר, אע"פ שהנדר בטל, לכשיזכור צריך סליחה וכפרה. אבל אם בשעת הנדר זוכר תנאי של כל נדרי ואע"פ כן נדר, אין התנאי מועיל לו כלום. והנודר על דעת רבים ותקנת הקהל וגזירה וחרם של ישוב אינם בכלל תנאי זה.
ערבית ושחרית ומנחה אומר אתה מבין, ועל חטא הבא באל"ף בי"ת. ובמוסף אין אומרים אתה מבין ו"אבינו מלכינו" [אלא אתה יודע] ו"על חטא" הבא בסימן אר"ש לס"ג. ובערב שבת במנחה ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים אין אומרים אבינו מלכינו זולתי יום הכיפורים שחל להיות בשבת. אין לומר הסדרים של עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, כגון "אמיץ כח" וכיוצא בו אלא בתפלת המוספין. בתשובת הגאונים [כתוב] ומנהג של שתי הישיבות בשחרית אומרים שבעה "ויעבור", ובמוסף שבעה, ובמנחה שבעה, ובנעילה שלש. ו"פעמיים באהבה" ו"להיות לכם" אין ראוי לאומרן אלא במוסף ובנעילה עכ"ל. וראבי"ה כתב שיש בידו קבלה לומר בשחרית שלש עשרה פעמים ויעבור כנגד שלש עשרה מדות.
כששליח צבור מתפלל ביום הכיפורים צריך שיעמוד אחד מימינו ואחד משמאלו. כיצד מתוודה. אומר חטאתי עויתי ופשעתי. כיצד היה מתוודה, אומר אנא ד' עוו פשעו לפניך עמך בית (ל)ישראל, ד' כפר נא וכו'. ואחר שיסיים תפלת מוסף מפיק ספר תורה וקורא באחרי מות שלשה כמו בכל תענית ואינו אומר קדיש. ומפטיר ביונה בן אמיתי. ואומר צור העולמים וכו', ואומר על התורה ועל העבודה וחותם מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים כשחל בשבת. אבל כשחל בחול חותם (ו)מקדש ישראל ויום הכיפורים. ואומר אבינו מלכינו. וביוצר [—בשחרית] ובמוסף ובנעילה כהנים נושאים כפיהם, אבל לא במנחה. ופותחין באשרי ואומר ובא לציון. ואומרי' וחתמינו בספר חיים טובים. וכן במחיה, וחותם יצוריו לחיים ברחמים. וכן בהודאה ועושה שלום. ואומר מה נאמר לפניך וכו'. ואתה נותן יד לפושעים וכו', ואתה הבדלת, ותתן לנו ד' אלוקינו את יום הכיפורים הזה וכו'. וחותם כמו בערבית וביוצר ובמוסף ובמנחה. ואינו אומר ש"ץ אבינו מלכינו ומסיים ואומר קדיש. ותוקעין רק תקיעה אחת. ואם חל בשבת אומרים ויתן לך וגו'. ומתפלל ערבית שמונה עשרה שלימות, ולא נפטר בנעילה. והעושה שני ימים יום הכיפורים אין מוחין בידו, ואם בא לימלך אומרים לו שלא לעשות.
